אתה קם בבוקר
לעוד יום בעבודה
אבל משהו בפנים
כבר לא שקט.

אתה יודע שאתה שווה.
אתה זה שפותר את הבלאגנים,

זה שכולם באים אליו כשצריך לחשוב
"מחוץ לקופסה".

זה שאם יש מצגת לשרטט, לקוח להציל,
או פרויקט שנתקע

אתה שם,
על זה.

אבל כשזה מגיע לשם שלך?

הוא לא נמצא בשום מקום.
לא בגוגל. לא בפיד.

לא בתודעה של אף אחד
רק אצל הבוס שלך.

אתה מכרה זהב לבוס שלך
אבל בתלוש זה לא מתבטא.

מספר קבוע, קר,
שלא מתגמל את מי שאתה באמת.

למקרה שאנחנו עדיין לא מכירים
נעים מאוד,

קוראים לי
גיא יוסף אמגר.

חשבתי שאני כבר על הגל

״אני הולך להכניס כסף
מבלי לפחד על מה יהיה עם המשפחה,
התחייבויות, שכירות...

או מה אני אשים על
שולחן האוכל בשישי לילדים שלי״

אבל המציאות נתנה לי בוקס לפנים...

כי אז הגיע
ה-7 באוקטובר.

אני גר באופקים.
50 מטר מרחל עם העוגיות.

מצאתי את עצמי בממ״ד,
עם אקדח 9 מ״מ ביד,

מגן על אישתי בחודש שמיני,
על הבן שלי אימרי, ההורים והאחיות שלי.